האם בית המשפט העליון חייב לאמץ עמדת כבוד כלפי הקונגרס?

ת'אייר והדוקטרינה של הכבוד השיפוטי

בשנת 1893 פרסם ג'יימס ברדלי ת'אייר, פרופסור למשפטים באוניברסיטת הרווארד, מאמר שהפך לאחד החשובים בהיסטוריה המשפטית האמריקאית. במאמרו "מקורו והיקפו של עקרון המשפט החוקתי האמריקאי" הציג ת'אייר טיעון נחרץ בעד עקרון הכבוד השיפוטי כלפי הרשות המחוקקת. לדבריו, בית המשפט העליון חורג מסמכותו כאשר הוא מבטל חוקי קונגרס בשל הפרת החוקה.

ת'אייר קבע כי חוק פדרלי יוכרז כבטל רק במקרים נדירים ביותר, בהם "אלה המוסמכים לחוקק לא רק טעו, אלא עשו זאת באופן כה ברור שאין בו מקום לספק סביר". גישה זו, אם הייתה מיושמת באופן מלא, הייתה מבטלת כמעט לחלוטין את יכולתו של בית המשפט הפדרלי לבחון חוקים פדרליים לאור החוקה. ת'אייר אף הביע שביעות רצון מכך, שכן סבר כי שופטי הפדרליים צריכים להימנע מלהתערב בהחלטות המחוקקים בשל הכבוד הרב שיש להעניק ל"שיפוט המעשי של גוף מחוקק".

עמדתו של ת'אייר השפיעה רבות על שופטים חשובים בתקופות הפרוגרסיבית והניו דיל. השופט פליקס פרנקפורטר ציין בשנת 1963: "גם השופט אוליבר ונדל הולמס וגם השופט לואיס ברנדייס השפיעו על השקפתי החוקתית, אך שניהם שאבו ממקור אחד שממנו שאבתי גם אני – ג'יימס ברדלי ת'אייר".

רפורמת בית המשפט העליון: חזרה לעקרונות ת'אייר?

לאחרונה התעורר דיון מחודש ברעיונותיו של ת'אייר בעקבות פוסט שפרסם ג'סי וגמן ממרכז ברנן למשפט. וגמן תמך ברעיון של "דרישת קונצנזוס" לרפורמה בבית המשפט העליון. לפי הצעה זו, אם בית המשפט ירצה לבטל חוק של הקונגרס, יהיה עליו לעשות זאת ברוב של 7–2, 8–1 או 9–0, ולא ברוב דחוק של 5–4 או 6–3.

וגמן הסביר כי מטרת הדרישה היא לא למנוע מבית המשפט להכריע בסוגיות חוקתיות, אלא להכריח את השופטים לעבוד קשה יותר כאשר הם מבקשים לבטל חוק שנחקק על ידי נציגי הציבור. ת'אייר עצמו כתב בשנת 1893 כי בית המשפט העליון צריך לבטל חוקים רק כאשר ההפרה החוקתית "כה ברורה עד שאין בה מקום לספק סביר". יישום דרישת רוב מוגבר עשוי להחיות בזמננו את חזונו של ת'אייר בדבר מערכת שיפוטית מוגבלת ביותר.

האם הליברלים באמת רוצים מערכת שיפוטית מוגבלת?

השאלה המתבקשת היא: האם הליברלים והפרוגרסיביים של ימינו אכן מעוניינים במערכת שיפוטית מוגבלת שכזו? נראה כי כן, בהתחשב בהרכב הנוכחי של בית המשפט העליון – 6 שופטים ממונים על ידי רפובליקנים ו-3 על ידי דמוקרטים. עם זאת, לא תמיד היה המצב כך. בשנת 2013, כאשר בית המשפט העליון ביטל חלק מהותי בחוק הגנת הנישואין (DOMA) בפסק דין ארצות הברית נגד וינדזור, ההחלטה התקבלה ברוב של 5–4 ללא דרישה לרוב מוגבר, והיא זכתה לשבחים כהישג ליברלי משמעותי.

הדיון סביב הכבוד השיפוטי כלפי הקונגרס מעורר שאלות עמוקות על תפקידו של בית המשפט העליון במערכת הדמוקרטית. האם עליו להיות כלי ביקורתי כלפי הרשות המחוקקת, או שמא עליו להימנע מלהתערב ולהעניק כבוד רב יותר להחלטותיה? התשובה עשויה להשתנות בהתאם לאינטרסים הפוליטיים של כל צד בזמן נתון.