האם מיליארדר הוא בהכרח מנצל? התשובה של אי-סי-טי מעוררת מחלוקת

בתחילת שנות האלפיים, כאשר נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה אמר את המשפט המפורסם שלו, "אתה לא בנית את זה לבד", הוא נתפס כמי שמזלזל בהישגיהם של יזמים מצליחים. לטענתו, הצלחתם נובעת בין היתר מהשקעות ציבוריות. באותה תקופה, אמירה זו נחשבה לטעות פוליטית. כיום, לאור התפתחות המפה הפוליטית בארצות הברית, ניתן לראות כי אובמה עצמו נשמע דווקא כאיש עסקים מושבע.

בשנים האחרונות, המפלגה הדמוקרטית נעה לכיוון שמאל, ודמויות כמו חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (דמוקרטית מניו יורק) הפכו למובילות השיח. אוקסיו-קורטז לא מסתפקת בטענה שאנשים לא בנו את הצלחתם לבד, אלא הולכת צעד קדימה: לטענתה, אם אדם עשיר מספיק, הוא למעשה גנב את כספו.

במהלך ראיון בפודקאסט של הקומיקאית אילנה גלזר, אוקסיו-קורטז אמרה: "יש רמה מסוימת של עושר וצבירה שאינה מושגת באופן לגיטימי. אי אפשר להרוויח מיליארד דולר. אי אפשר. אתה יכול להשיג כוח שוק, לפרוץ חוקים, לנצל חוקי עבודה, לשלם לעובדים פחות ממה שהם שווים, אבל אי אפשר להרוויח מיליארד דולר."

לטענתה, הקפיטליזם גורם לאנשים לתפוס את הקשיים הכלכליים שלהם ככישלון אישי, ולא כתוצאה של מערכת כלכלית רחבה יותר. היא אף טענה כי עושרם של מיליארדרים נובע מניצול של אחרים, בין אם באמצעות הפרת חוקים, ניצול עובדים או השגת כוח שוק לא הוגן.

אולם, רבים מבקרים את הטענה הזו. הפילוסוף רוברט נוזיק, למשל, הפריך אותה באמצעות ניסוי מחשבתי ידוע בשם "ניסוי וילט צ'מברלין". לפי הניסוי, גם אם מחלקים מחדש את העושר באופן שווה בין כל האזרחים, צ'מברלין, כוכב כדורסל פופולרי באותה תקופה, היה צובר במהירות הון רב יותר מכולם, שכן אנשים רבים היו מוכנים לשלם עבור כרטיסים למשחקיו. נוזיק הסביר כי גם מתחילת שוויון כלכלי מוחלט, יכולותיהם העל-רגילות של אנשים מסוימים יאפשרו להם להרוויח יותר מאחרים, והדבר אינו פסול כל עוד ההסכמה היא מרצון.

דוגמה עדכנית נוספת היא הזמרת טיילור סוויפט. עושרה של סוויפט אינו שונה מהותית מזה של גלזר עצמה, המארחת בריאיון. גלזר היא שחקנית וקומיקאית מצליחה שהפכה לעשירה ומוכרת בזכות מכירת הופעות שהקהל רוצה לראות. ההבדל היחיד הוא שסוויפט הגיעה לרמות עושר אסטרונומיות יותר, אך מקורו של העושר זהה: יצירת ערך עבור אחרים והצלחה בשוק.

הדיון סביב הטענות של אוקסיו-קורטז מעלה שאלות חשובות על טבעו של הקפיטליזם, על הצדק הכלכלי ועל הדרך שבה אנו תופסים הצלחה וכישלון. האם עושר הוא תמיד תוצאה של ניצול, או שמא הוא יכול להיות תוצר של יצירת ערך והסכמה מרצון?