כשאנשי עסקים מנהלים את הממשל: מדוע השיטה הזו עלולה להזיק לכלכלה?

משהו מוזר מתרחש בוושינגטון. דור חדש של משקיעים ויזמים, שבנו את הקריירה שלהם על קידום הון פרטי והבנת כוחו של השוק החופשי והממשל המצומצם, הצטרפו לממשל טראמפ. הם מנהלים כיום מאות מיליארדי דולרים של כספי ציבור, ומבטיחים להפעיל אותם באחריות ובקפידה עסקית. מהמזכיר למסחר הווארד לוטניק, שמאמין כי יוכל לעצב מחדש את הכלכלה האמריקאית באמצעות מכסים ומדיניות תעשייתית, ועד למייקל גרימס, שעמד בראש הנפקות של מטא, אובר ואיירביאן, וכעת מוביל יוזמה להקמת קרן הון סיכון פדרלית – ההתרחקות מעקרונות השוק ברורה.

הנחת היסוד שלהם היא שממשל יכול לנהל את הכלכלה ביעילות, אם רק יאוכלס באנשי עסקים מומחים. בכיר הטכנולוגיה והמשקיע ג'ו לונסדייל שוחח לאחרונה בפודקאסט שלו עם בן בלק, מנכ"ל החברה לפיתוח בינלאומי של ארצות הברית (DFC), על תקציב של 205 מיליארדי דולר שברשותו. התקציב מיועד להשקעות באינטרסים אסטרטגיים, יצירת שווקים חדשים והחזרת תשואות למשלמי המסים. למרות האופטימיות, גישה זו משקפת אי הבנה עמוקה של מה שמניע שווקים פרטיים.

הממשל אינו חברה פרטית הסובלת ממנהלים לא מוכשרים. הוא מוסד שונה לחלוטין, עם תמריצים, מגבלות ומנגנוני משוב אחרים. במגזר הפרטי, מחירים נקבעים בתחרות, רווחים והפסדים חושפים מה עובד ומה לא. המשוב מהיר וחסר רחמים: השקעות טובות מתוגמלות, גרועות נענשות. בממשל, לעומת זאת, אין מחירים שנקבעים על ידי היצע וביקוש, אין אותות רווח להפנות החלטות אסטרטגיות ואין מנגנון להפסדים שיענישו החלטות שגויות.

כאשר סוכנות ממשלתית תומכת בפרויקט כושל, איש לא מאבד את משרתו או שכרו. כאשר קרן עושר ריבונית מפסידה, החשבון מכוסה על ידי משלמי המסים, שלא היו שותפים להחלטה. לוטניק, בלק ויזמים נוספים שהצטרפו למחלקות כמו המסחר ו-DFC בנו את הקריירה שלהם בסביבה שבה החלטות שגויות היו עלולות להביא להפסדים אישיים. כעת הם פועלים במערכת שמבודדת אותם מההשלכות. בין אם הם מודעים לכך ובין אם לאו, התמריצים השוקיים שהפכו אותם ליעילים הושבתו.

מה שהופך את המצב למתסכל במיוחד הוא שמדובר באנשים שלא מתעלמים ממגבלות הממשל. צוות המשקיעים והיזמים שהצטרפו לממשל הגיע לוושינגטון דווקא משום שהם מבינים כיצד הממשל הורס ערך, ממסמס משאבים ומדכא חדשנות פרטית. הם תמכו בהסרת רגולציה, בין היתר באמצעות הקמת מחלקת היעילות הממשלתית (DOGE), משום שהם ראו כיצד הממשל מנהל בצורה גרועה את המשאבים העצומים העומדים לרשותו.

מדוע אנשי עסקים נכשלים בניהול ממשל?

• חוסר תמריצים נכונים: במגזר הפרטי, החלטות שגויות מובילות להפסדים אישיים. בממשל, אין מנגנון כזה.
• אין אותות מחירים: השוק מספק מחירים שמשקפים את הערך האמיתי של החלטות. לממשל אין מנגנון כזה.
• אין אחריות אישית: כאשר פרויקט נכשל, איש לא מאבד את מקום עבודתו או את שכרו.
• אין יכולת למידה מהירה: במגזר הפרטי, כישלונות מובילים לשינויים מהירים. בממשל, התהליכים איטיים וביורוקרטיים.

הניסיון להחיל שיטות עסקיות על הממשל הוא מסוכן. הוא מוביל להחלטות לא מושכלות, בזבוז משאבים והחרפת אי היעילות. הממשל אינו חברה פרטית, ואין להחליף את מנגנוני השוק והרגולציה היעילים בתמריצים עסקיים בלבד.