מדינות עשירות שולחות פסולת פלסטיק לשריפה במדינות עניות – וסכנות הבריאות מחריפות

בכפר טרופודו שבאי ג'אווה, אינדונזיה, נראים בתי מגורים צבעוניים בין שדות ירוקים, אך מאחוריהם מתנשאים ארובות גבוהות הפולטות עשן שחור. התופעה אינה בולטת מיד, אך היא חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. בתי חרושת קטנים ובלתי פורמליים באזור משתמשים בפסולת פלסטיק מיובאת מאירופה וארצות הברית כדלק זול לייצור טופו, המזון הבסיסי המקומי.

מחקר שנערך בשנת 2015 מצא כי כ-12% מפסולת הפלסטיק בעולם נשרפת, בין אם במתקני שריפה מאובזרים ובין אם באופן פרימיטיבי. כאשר פלסטיק נשרף במתקנים ללא טכנולוגיות סינון, הסיכונים הבריאותיים גוברים משמעותית. מחקרים קושרים שריפת פלסטיק למקרי לידה מוקדמת, מומים מולדים, וסיכון מוגבר לסרטן בקרב תושבי האזור הסמוך.

פלסטיק עשוי להכיל למעלה מ-16,000 כימיקלים שונים, רבע מהם בעלי פוטנציאל מסוכן לבריאות האדם. כאשר הוא נשרף בתנורים פרימיטיביים ללא כל הגנה מפני זיהום, החומרים הרעילים משתחררים לאוויר ומזהמים את הסביבה הקרובה.

תהליך הייצור המסוכן בטרופודו

מוחמד גופרון, בעליו של בית חרושת לטופו בטרופודו, מוביל מבקרים לאורך סמטאות צרות אל המפעל שלו. בקבוקים ושקיות פלסטיק מפוררים מונחים בחדרים קטנים ובשקים, מוכנים לשימוש כדלק. גופרון, לבוש בחולצה כחולה ובמכנסיים קצרים, מדגים כיצד הפסולת נשרפת בתנור מתכת שחור. הלהבות הגבוהות והחום העז מעידים על עוצמת הבעירה, והפלסטיק נשרף תוך כדי פליטת עשן סמיך ורעיל.

הקיטור הנוצר בתהליך משמש לייצור הטופו, אך העלות הבריאותית של השיטה גבוהה בהרבה מהרווח הכלכלי. תושבי האזור מדווחים על כאבי ראש תכופים, בעיות נשימה וקשיי נשימה, במיוחד בקרב ילדים וזקנים.

מקור הפסולת: מדינות עשירות שולחות את הבעיה הלאה

פסולת הפלסטיק המיובאת לטרופודו מגיעה בעיקר מאירופה וארצות הברית, שם מדינות עשירות מייצרות כמויות עצומות של פסולת אך מתקשות לטפל בה בצורה בטוחה. במקום להשקיע במתקני מיחזור או שריפה מבוקרת, הן מעבירות את הבעיה למדינות מתפתחות, שם התנאים הסביבתיים והבריאותיים פחות מוגנים.

השיטה אינה חוקית ברוב המדינות המערביות, אך היא ממשיכה להתקיים בזכות פערי רגולציה ואכיפה חלשה במדינות היעד. ארגוני סביבה מזהירים כי מדיניות זו יוצרת נטל בריאותי וכלכלי כבד על האוכלוסיות המקומיות, תוך הפרת זכויות אדם בסיסיות.

"העברת פסולת מסוכנת למדינות עניות היא דרך עקיפה לזיהום גלובלי. אנחנו לא רק מזהמים את הסביבה שלנו, אלא גם את הסביבה של אחרים, תוך ניצול חולשתן של מדינות שאין להן את המשאבים להתמודד עם התוצאות" – מומחה לאיכות הסביבה.

הפתרונות האפשריים והאתגרים העומדים בפניהם

מומחים קוראים להפסקת ייצוא הפסולת המסוכנת למדינות עניות ולהטלת אחריות על יצרניות הפלסטיק. בין הפתרונות המוצעים:

• איסור מוחלט על ייצוא פסולת פלסטיק למדינות שאינן יכולות לטפל בה בצורה בטוחה.
• השקעה במערכות מיחזור מתקדמות במדינות מפותחות כדי להפחית את כמות הפסולת הנשרפת.
• הגברת הפיקוח הבינלאומי על סחר בפסולת מסוכנת והטלת סנקציות על מדינות שמעבירות פסולת ללא אישור.
• תמיכה טכנית ופיננסית במדינות מתפתחות כדי שיפתחו תשתיות בטוחות לטיפול בפסולת.

למרות האתגרים, ישנם סימנים ראשונים לשינוי. האיחוד האירופי החל לאכוף תקנות מחמירות יותר על ייצוא פסולת, ומדינות כמו אינדונזיה מגבירות את הפיקוח על בתי החרושת המקומיים. עם זאת, הדרך עוד ארוכה עד שיימצא פתרון כולל לבעיה העולמית של זיהום הפלסטיק.