הטו שחסם את החוק לחיסוי רישומים פליליים
מושלת מדינת מיין, ג'נט מילס, הטילה ביום שישי האחרון וטו על הצעת חוק L.D. 1911, המכונה "חוק לחיסוי אוטומטי של מידע על עבירות פליליות מסוימות". החוק היה אמור לחייב את מערכת המשפט במדינה לבדוק ידנית עשרות שנים של רישומי משפט פלילי, במטרה לחסום אוטומטית מידע על עבירות מסוימות מרישומים ציבוריים.
הסיבות לווטו
בהצהרתה, הסבירה מילס כי החוק מעלה מספר סוגיות מהותיות:
- פגיעה בזכויות הציבור: החוק יחייב את מערכת המשפט לחסום רישומים ללא התחשבות בבקשות מצד הנאשמים, התנגדויות מצד קורבנות או צורך ציבורי ממשי בהשארת הרישומים גלויים.
- סתירה לחוקה: פסיקה של בית המשפט הפדרלי הראשון לערעורים מצביעה על כך שחיסוי אוטומטי של רישומים פליליים ללא בדיקה פרטנית של נסיבות המקרה עשוי להפר את התיקון הראשון לחוקה האמריקאית.
- עלויות תקציביות גבוהות: החוק יחייב את המדינה לגייס שבעה עובדים קבועים לביצוע המשימה, כאשר רק חלק מהעלויות הוקצה בתקציב. הוצאה זו ניתנת למניעה באמצעות מתן אפשרות לאנשים להגיש בקשות חיסוי באופן וולונטרי.
הפרטים הבולטים בחוק
על פי הצעת החוק, כל הרשעות בעבירות מסוג D ו-E (עבירות קלות יחסית) היו אמורות להיות מחוספות באופן אוטומטי חמש שנים לאחר ההרשעה. החוק כלל רשימה של עבירות שלא יוחסו, כגון תקיפה, הטרדה, עבירות מין ועבירות נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול. עם זאת, החוק לא כלל את עבירת התקיפה במסגרת אלימות במשפחה (17-A M.R.S. §207-A), מה שעלול היה להוביל לחשיפתן של עבירות אלימות במשפחה לציבור.
עמדתה של המושלת: שקיפות ציבורית מעל הכל
מילס הדגישה כי תהליך ההרשעה הפלילית כולל את כל שלוש רשויות המדינה – המחוקקת, המבצעת והשופטת – ולכן יש לשמור על שקיפות מלאה של הרישומים, למעט במקרים בהם יש צורך ממשי בהסתרה, כגון במקרים של קטינים.
"תהליך זה צריך להיות שקוף, ורישומים המתעדים אותו צריכים להישאר נגישים לציבור, למעט במקרים בהם קיים אינטרס ציבורי ממשי להצדיק הסתרה, כמו במקרים של קטינים."
היא ציינה כי קשה לראות כיצד החוק יעמוד במבחן החוקתיות בבתי המשפט הפדרליים.
השלכות המעשיות של החוק
החוק היה מחייב את מערכת המשפט לבדוק ידנית כל רישום פלילי במדינה, עבודה שצפויה הייתה להיות יקרה ומסורבלת. כיום, חוקי מיין מאפשרים לאנשים להגיש בקשות חיסוי באופן עצמאי, מה שיכול היה לחסוך למדינה הוצאות מיותרות.