מכשיר גילוי הסמים המפוברק שהפך להצלחה מסחרית - והאמת מאחורי הכזב

מכשיר הגילוי המפורסם שלא היה בו דבר

אנחנו חיים בעידן של הונאות מתוחכמות: מטבעות קריפטו מזויפים, NFTים חסרי ערך, AI שמייצרת תמונות לא אמיתיות, פרסומות למשחקי וידאו מפוקפקים ועשרות שיחות טלפון ביום להצעות הלוואות. אבל הונאות לא החלו היום. בשנות ה-90, משטרות ובתי ספר ברחבי ארצות הברית הוציאו כספי ציבור על מכשיר בשם Quadro Tracker, שטען שהוא יכול לאתר סמים, נשק, אלכוהול, חומרי נפץ, אנשים ספציפיים, מתכות יקרות, חיות בר ואפילו כדורי גולף.

הממציא מאחורי המכשיר: מי היה ווייד קוואטלבוים?

הממציא של המכשיר, ווייד ל. קוואטלבוים, היה למעשה איש מכירות של מכוניות יד שנייה בדרום קרוליינה – ולא ברווז מצויר עם מונוקל, כפי ששמו עשוי לרמז. בתחילת שנות ה-90 הוא החל לפתח מכשיר שמטרתו המקורית הייתה לאתר כדורי גולף אבודים. אך תוך זמן קצר הוא הציג מכשיר חדש בשם Positive Molecular Locator, שלטענתו יכול היה לאתר מגוון עצום של חומרים ואובייקטים.

המכשיר עבד באמצעות "כרטיסי מאתר" שהכילו לכאורה את "החתימה" של החומר או האובייקט שברצונך לאתר. דגמים מתקדמים יותר אף אפשרו להכניס תמונה של האדם או החפץ באמצעות שקע מיוחד. עם זאת, המכשיר עצמו היה אטום מבחינה טכנולוגית – מונח שמשמעו כאן "ברור לחלוטין שהוא מזויף".

הצלחה מסחרית למרות הכזב

למרות שהמכשיר היה למעשה קופסת פלסטיק ריקה, Quadro הצליחה למכור כ-1,000 יחידות, בעיקר למשטרות ולבתי ספר, במחירים שנעו בין 400 ל-8,000 דולר ליחידה. המכירות התבססו על אמון מוחלט של הלקוחות ביכולתו של המכשיר, למרות שלא היה לו כל בסיס מדעי.

האמת נחשפת על ידי ה-FBI

הספקות הראשונים עלו כאשר סוכן ה-FBI רון קלי קיבל מידע על המכשיר מחבר במשטרה. קלי רכש אחד מהמכשירים והעביר אותו דרך מכונת X-ray, שהתגלתה כאחת הדרכים היעילות ביותר לחשוף את האמת. התמונה הראתה כי המכשיר היה למעשה קופסה ריקה, ללא רכיבים אלקטרוניים כלשהם. החלקים המתכתיים היחידים היו "זוג חוטים ואנטנה, שלא היו מחוברים זה לזה". האנטנה עצמה הייתה למעשה חלק מרדיו טרנזיסטור.

קלי דיווח: "לא נדרש מאמץ רב כדי לקבוע שמדובר בזיוף".

תוצאות מעורבות: הצלחה חלקית או הונאה?

המכשיר הוצב בשימוש במדינות טקסס ופלורידה, שם דווח על "תוצאות מעורבות". מפקד יחידת הסמים בטקסס תיאר זאת בצניעות: "לפעמים מצאנו משהו, לפעמים לא. שיעור ההצלחה שלנו עמד על כ-50%". לשם השוואה, שיעור הפתרון של פשעים אלימים בטקסס עומד על פחות מ-40%, כך שהמכשיר המפוברק לא היה גרוע בהרבה ממערכות אחרות.

אך כאשר מדובר בבתי ספר, התמונה עגומה הרבה יותר. מספר מחוזות לימוד בקנזס שילמו 955 דולר ליחידה, למרות שהמכשיר היה חסר כל ערך ממשי. הוצאה זו עלתה כספי ציבור יקרים על מכשיר שמעולם לא עבד.

מסקנה: ההונאה שהצליחה בזכות אמון עיוור

סיפורו של Quadro Tracker הוא דוגמה קלאסית לאיך אמון עיוור בהייפ של טכנולוגיה חדשה יכול להוביל להוצאות כספיות עצומות, גם כאשר ברור לכל שמדובר בזיוף. למרות שהמכשיר נחשף כבר בשנות ה-90, הוא נשאר סמל להונאות בתחום הטכנולוגיה, ומדגים כיצד קלות האמונה באפשרויות בלתי מוגבלות יכולה להוביל לבזבוז משאבים יקרים.

"לא נדרש מאמץ רב כדי לקבוע שמדובר בזיוף" – סוכן ה-FBI רון קלי