ניסאן מורנו 2026: המנוע החדש מאכזב? למה המנוע הוותיק היה מוצלח יותר

ניסאן מורנו תמיד היה רכב שכיף לקבל כשמכונית השכרה. מעבר לכך, הוא לא זכה לתשומת לב מיוחדת. אך לאחר שנהגתי בדגם החדש של 2026, התעוררו בי דעות חזקות יותר ממה שציפיתי. למעשה, התגעגעתי למנוע ה-V6 הוותיק. אין לי בעיה עם מנועי ארבעה צילינדרים מודרניים – יש לא מעט כאלה שמבצעים את עבודתם היטב. בנוסף, הטכנולוגיה של ניסאן למנועי טורבו עם יחסי דחיסה משתנים היא ללא ספק מעניינת. בעידן שבו רוב המכוניות דומות זו לזו, נדיר למצוא רכבים שמבצעים דברים בצורה שונה, גם אם ההבדלים לא תורמים לחוויית הנהיגה. זה ייחודי, אבל אי אפשר לומר שזה בהכרח טוב יותר.

אולי הטכנולוגיה הזו חסכונית יותר באחוזים בודדים ממנועי טורבו רגילים, אך היא לא משפרת את חוויית הנהיגה. המנוע הוצג לראשונה באינפיניטי QX50 בשנת 2016 – מנוע מושלם שהורכב לתיבת הילוכים רציפה (CVT) שהייתה 'בסדר'. הגרסה הקטנה יותר עושה עבודה סבירה גם ברוג', אך כאן הטענה היא אחרת: מורנו אינו רוג'.

כן, מדובר ברכב דו-טורי כמו הרוג', אך הוא בנוי על פלטפורמה רחבה יותר ומיועד לקהל שמעוניין להשקיע מעל 40 אלף דולר ב-SUV דו-טורי. הוא גדול וכבד יותר מקרוביו הקומפקטיים, בדומה להונדה פספורט וסובארו אאוטבק. בדגמים הקודמים היה די מקום למנוע V6, ולראיה – הונדה עדיין משתמשת במנוע כזה בפספורט, בעוד סובארו ויתרה על המנוע הבוקסר שלה באאוטבק לטובת מנוע טורבו 2.4 ליטר. למרות שגם הוא מותקן בתיבת CVT, הוא מרגיש הרבה יותר חיוני ממנוע ה-2.0 טורבו של המורנו.

על פי בדיקות של 'קאר אנד דרייבר', הסובארו מגיעה ל-60 מייל לשעה (96 קמ'ש) מהר יותר מהמורנו בשנייה שלמה. מהירות זו אינה המטרה העיקרית כאן – מורנו לא נועד להיות מכונית ספורט. עם זאת, בעיר המנוע החדש מרגיש קטן וחלש יותר מהמנוע הוותיק. הביצועים הכלליים לא השתנו לטובה או לרעה, אך המנוע החדש תורם לפליטות נמוכות יותר – לפחות לפי החישובים הרגולטוריים. אם תשאלו בניסאן, הם יגידו שהלקוחות של המורנו לא בהכרח מתגעגעים ל-V6. לא מפתיע – המכונית תמיד התמקדה בחבילה הכללית ולא בביצועים, והדגם החדש, עם עיצובו העתידני והחד, ממשיך את הקו הזה.