סיפורם האמיתי של הנערים מטונגה: ההפך מ'בעל זבוב'

סדרת הטלוויזיה החדשה של נטפליקס המבוססת על 'בעל זבוב' של ויליאם גולדינג העלתה מחדש את העניין בסיפור המפורסם על קבוצת נערים בריטים הנופלים לברבריות לאחר שננטשו באי בודד. אך הפסיכולוג פיטר גריי מזכיר לנו תמיד: מדובר בסיפור בדיוני. אין להשתמש בו כתירוץ להגבלת חופש הילדים בטענה ש'זה מה שיקרה'.

אלא שיש סיפור אחר, אמיתי, שהתרחש למעשה בשנת 1965 – עשור לאחר פרסום הספר. שישה נערים מטונגה, מדינה איים בפולינזיה, ננטשו באי 'אטה' למשך 15 חודשים. האם הם נהגו באכזריות והתנהגו כמו בסיפורו של גולדינג? כלל וכלל לא.

במקום זאת, הם בנו לעצמם מחסה, ארגנו חלוקת משימות ואף קיימו טקסי הלוויה לציפורים שנאלצו לצוד כדי לשרוד. הם היו חברים טובים בבית ספר קתולי נוקשה, ושעמם הביא אותם לתכנן בריחה באמצעות סירה גנובה. לאחר סערה שהשביתה את המפרש והגה הסירה, הם נותרו ללא שליטה בים במשך שמונה ימים עד שהגיעו לאי.

הישרדות מאורגנת במקום אנרכיה

האי 'אטה' היה נטוש לאחר שבמאה ה-19 רבים מתושביו נלקחו לעבדות. הנערים מצאו שרידים של כפר ישן והתמקמו בו. 'הצעד הבא היה לבנות בית קטן. אני ידעתי איך לארוג עלים של קוקוס, אז השתמשתי בהם לקירות', סיפר סיאונה פיליפה טוטאו, אחד הנערים, ל'ויס'. 'אחר כך התחלנו לארגן הכל בלוח משימות: מי שומר על האש, מי מתפלל, ואיך מטפלים בעצי הבננה. כולנו עבדנו יחד כאילו אנחנו עומדים להישאר שם לתמיד'.

כאשר אחד מהם שבר את רגלו, הם אף הצליחו לקבע את השבר בעצמם – והוא החלים. לבסוף, הם הבחינו בספינה במרחק קילומטר מהחוף, שחו אליה במהירות, והנער הראשון שעלה על הסיפון הציג את עצמו והסביר שהוא מטונגה. הקפטן האוסטרלי של הספינה שלח מברק לחוף, ובתוך 20 דקות התקבל אישור: אלו הנערים שנחשבו למתים. טקסי הלוויה נערכו עבורם, והם חזרו הביתה.

מדוע סיפורם של הנערים הטונגנים נשכח?

סיפורם של הנערים הטונגנים זכה לאחרונה לתשומת לב מחודשת בספרו של רוטגר ברגמן 'אנושות: היסטוריה של תקווה', שפורסם ב'גרדיאן'. אך למרות האמת שבו, הוא עדיין נותר הרבה פחות מוכר מסיפורו של גולדינג. הסיבה העיקרית לכך היא שספרו של גולדינג נלמד בבתי ספר במשך עשרות שנים, והוא הפך לאחד מההתייחסויות התרבותיות הבודדות שמשותפות לדורות שונים.

'הנערים הטונגנים הראו כי בני נוער אינם נופלים לברבריות כשהם נותרים ללא השגחה. הם ארגנו את עצמם, שיתפו פעולה ושרדו בדרך אנושית ומוסרית – ההפך הגמור מהמיתוס של גולדינג'.

סיפורם של הנערים הטונגנים הוא עדות לכך שהאנושות מסוגלת לטוב גם בתנאים הקשים ביותר, וכי שיתוף פעולה ואחריות הם הבסיס להתנהגות אנושית מוסרית.