סיפורם הטרגי של 'ששת הבירמינגהם': כיצד משטרת בריטניה הפכה לכוח קולוניאלי בבית

ב-21 בנובמבר 1974 ביצעה מחתרת ה-IRA הזמני שני פיגועי התאבדות בפאבים בברמינגהם, אנגליה, כחלק ממאבקה נגד נוכחות בריטניה באירלנד. בפיגועים נהרגו 21 בני אדם ונפצעו כ-200, ובכך הפכו לאירוע הקטלני ביותר בבריטניה מאז תקופת טילי ה-V-2 במלחמת העולם השנייה.

בתגובה, עצרה המשטרה הבריטית שישה גברים איריים חפים מפשע, כפתה עליהם הודאות באמצעות אלימות ואיומים, והם הורשעו על סמך ראיות מפוקפקות. כאשר ניסו לערער על פסק הדין, דחה השופט הבכיר באותה תקופה, לורד דנינג, את ערעורם תוך התעלמות מראיות ברורות על התנהלות פסולה של המשטרה ועל חפותם של הנאשמים. במשפטו המפורסם אמר דנינג:

אם השישה יזכו בערעור, יהיה זה אומר שהמשטרה ביצעה עדות שקר, אלימות ואיומים, שההודאות נכפו והוצגו שלא כדין, ושההרשעות היו שגויות... זו תהום כה מזעזעת שכל אדם הגיוני יאמר: לא ייתכן שדברים אלה יימשכו.

למרות זאת, הערעור לא התקבל, והגברים ישבו בכלא במשך 17 שנים עד שזוכו בשנת 1991. המקרה חשף את הפגמים העמוקים במערכת המשפט הבריטית ואת ההשפעה הקולוניאלית על המשטרה המקומית.

המשטרה הבריטית: מורשת קולוניאלית בבית

עד שנות ה-70, רבים ממפקדי המשטרה המטרופולינית של לונדון היו קציני צבא לשעבר ששירתו במושבות הבריטיות. המשטרה פעלה לעיתים קרובות כשלטון קולוניאלי, תוך התמקדות בשמירה על הסדר החברתי והזנחת פשעי האליטה השלטת. הדבר דומה למשטרת לוס אנג'לס האמריקאית, שהייתה ידועה בשיטות דיכוי קולוניאליות, אך ללא גוף כמו ה-FBI שיפקח עליה. דמיינו לעצמכם מצב שבו משטרת לוס אנג'לס הייתה אחראית גם על ביטחון הפנים הלאומי, על ניו יורק ועל וושינגטון – מצב שהיה הופך את המערכת לבלתי נשלטת לחלוטין.

השכחה הבריטית: כיצד האימפריה נעלמה מההיסטוריה המקומית

בריטניה השקיעה מאמצים רבים כדי למחוק את עברה האימפריאלי ואת השפעתו על החיים והמוסדות המקומיים. ההיסטוריון דייוויד קינסטון, בספריו הרחבים על בריטניה בין 1945 ל-1965, כמעט ולא הזכיר את האימפריה הבריטית, למרות תפקידה המרכזי בכלכלה, בתרבות ובממשל. במשך עשרות שנים למדו תלמידי בתי הספר בבריטניה על שושלת טיודור ועל רומא העתיקה, אך כמעט שלא למדו על הראג' הבריטי בהודו.

הרווחים העצומים מהאימפריה סייעו להקמת מדינת הרווחה הבריטית, שהייתה מקור גאווה לאומי. עם זאת, כאשר הרווחים החלו לדעוך בשנות ה-70, התמודדה בריטניה עם משברים גלובליים שהובילו לעליית תורנצ'ריזם – מדיניות שהחלה בהרס מדינת הרווחה ובתשתיות התעשייתיות שתמכו במעמד הפועלים הבריטי. כפי שאמר דין אצ'יסון בשנת 1962, בריטניה איבדה את האימפריה שלה ולא מצאה תפקיד חדש. אך עד שנות ה-90 היא מצאה תפקיד חדש: שימשה כמרכז ללבנת כספים, אחסון והוצאת כספים שנשדדו מברית המועצות לשעבר, תוך יצירת מקומות עבודה לעורכי דין יקרים, בנקאים, בתי ספר פרטיים ועוד.