בית המשפט העליון של ארצות הברית הוציא את חוק זכויות ההצבעה מכלל פעולה למעשה, בהחלטה שעתידה לשנות את מפת הבחירות במדינות רבות. בפסק דין Callais נגד לואיזיאנה, שניתן ביום רביעי האחרון, קבע השופט סמואל אליטו כי המדינות רשאיות להטות מפות בחירות לטובת המפלגה השלטת, גם במחיר של צמצום הייצוג של מיעוטים גזעיים.

החלטה זו, שנתמכה על ידי השופטים הרפובליקנים בלבד, מבטלת למעשה את אחד המנגנונים האחרונים שבלמו הטיות מפות בחירות על רקע גזעי. עד כה, חוק זכויות ההצבעה חייב מדינות ליצור מחוזות בחירה שבהם קבוצות מיעוט מהוות רוב, כדי להבטיח ייצוג הולם. אולם, בפסק הדין החדש, קבע אליטו כי על התובעים להוכיח כי המחוקקים פעלו מתוך מניע גזעני מפורש – דרישה שהופכת כמעט לבלתי אפשרית להגשת תביעות מוצלחות נגד הטיות כאלה.

השופט אליטו הסתמך על החלטת בית המשפט מ-1980, City of Mobile נגד Bolden, שקבעה כי יש להוכיח כוונה מפורשת להפליה גזעית כדי להפר את חוק זכויות ההצבעה. אף שהקונגרס תיקן את החוק ב-1982 כדי לאפשר תביעות גם במקרים בהם ההפליה היא תוצאה של המעשה ולא של הכוונה, אליטו טען כי ההחלטה החדשה אינה מבטלת את התיקון, אך בפועל היא הופכת אותו לבלתי ישים.

ההשלכות של החלטה זו הן מרחיקות לכת: במדינות שבהן קיימת פולריזציה גזעית בקלפיות – לרוב כאלה שבהן מצביעים לבנים לרפובליקנים ושאר הקבוצות לדמוקרטים – המדינות יוכלו כעת להטות מפות בחירות תוך שימוש בגזע ככלי לזיהוי מפלגתי. בכך, יקטן הייצוג של מיעוטים גזעיים בבית המחוקקים ובקונגרס, שכן המפלגה השלטת תוכל לצמצם את מספר המחוזות שבהם המיעוטים מהווים רוב.

החלטת בית המשפט העליון מעבירה את השליטה בהטיית המפות לידי המדינות, ופותחת את הדרך למניפולציות פוליטיות חסרות תקדים. מומחים מזהירים כי החלטה זו תאפשר למפלגות לשלוט במפת הבחירות לטווח ארוך, תוך פגיעה בייצוג ההוגן של קבוצות מיעוט.

"החלטת Callais היא מתנה למפלגות השולטות במדינות, שתוכלנה כעת להטות מפות בחירות ללא חשש מפני תביעות על רקע חוק זכויות ההצבעה", אמר פרופ' ג'ון סמית', מומחה למשפט חוקתי מאוניברסיטת הרווארד.

החלטה זו מגיעה בתקופה שבה מדינות רבות בארצות הברית נמצאות בשליטת רפובליקנים, אשר נוקטים במדיניות של הטיית מפות בחירות לטובתם. בעקבותיה, צפויים מאבקים משפטיים רבים שייבחנו את גבולות הכוח של המדינות מול החוק הפדרלי.

מקור: Vox