ג'ון מקפי: הסופר שמגן על הטבע האמריקאי מזווית אנושית וייחודית

ג'ון מקפי, אחד מגדולי הסופרים האמריקאים בני זמננו, חוגג השנה 95 שנים. במשך עשרות שנים הוא כתב עבור The New Yorker, ולאחר מכן עובדו כתבותיו לעשרות ספרים בהוצאת Farrar, Straus and Giroux. הוא כתב על הכל: מפריסת ענבים בוימבלדון ועד לפיזיקה גרעינית, מפצחי אגוזים שווייצריים ועד לרופאים משפחתיים. אך ללא ספק, אחד הנושאים החוזרים בכתיבתו הוא הטבע הפראי של אמריקה והאתגרים העומדים בפניו.

ארבעה ספרים, נושא אחד: המאבק על הטבע האמריקאי

ארבעה מספריו המרכזיים של מקפי, שנכתבו בין השנים 1968 ל-1977, הוקדשו לטבע האמריקאי ולמאבקים עליו: «הפיינס בארנס» (1968), «מפגשים עם הארכדרואיד» (1971), «ההישרדות של קאנו העץ» (1975) ו-«הכניסה לארץ הפראית» (1977). כעת, ראו אור מחדש באוסף מיוחד בהוצאת Library of America, תחת הכותרת «ג'ון מקפי: מפגשים באמריקה הפראית».

ספרים אלו אינם עוסקים רק בתיאורי נוף או בהגנה על הסביבה. מקפי מציג בהם את הטבע כמרחב אנושי, שבו אנשים מנסים להתקיים במקומות הבלתי נגועים ביותר של אמריקה – מהיערות הבלתי נגישים של מיין ועד לנהרות הפראיים של אלסקה. הוא מלווה דמויות שונות, החל מחוקרים ועד למתיישבים, ומציג את נקודות המבט שלהם על עתידו של הטבע.

מקפי נגד התואר 'סופר סביבתי'

למרות תרומתו העצומה לספרות הסביבתית, מקפי עצמו דוחה את התואר. בראיון ל-The Paris Review הוא אמר:

«אני סופר שכותב על אנשים אמיתיים במקומות אמיתיים. סוף הסיפור.»

אולם, הקובץ החדש מוכיח כי כתיבתו היא חלק בלתי נפרד מהספרות הסביבתית המודרנית, שהתפתחה מאז שנות ה-60. הטון הדומיננטי בספרות זו הוא אלגי: משהו חשוב הולך לאיבוד, והעולם נקרא לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי. מקפי עצמו כתב על כך ב-«הפיינס בארנס»:

«קשה היה לי להאמין שיער כה עבותה עדיין קיים כל כך קרוב לערים הגדולות במזרח, ורציתי לראות אותו בזמן שהוא עוד שם.»

ואכן, חלק מהמקומות שתיאר מקפי כבר השתנו לבלי היכר. ב-«הכניסה לארץ הפראית», למשל, הוא מתאר את המאבקים על אלסקה לפני הקמת צינור הנפט טרנס-אלסקה, שהחל לפעול ביוני 1977 – בדיוק באותה שנה שבה ראה הספר אור. הספר מהווה מעין דו"ח אחרון ממקום שעמד להשתנות לעד.

הטבע כמרחב של מחלוקת בלתי פתורה

מקפי מציג את הטבע האמריקאי כמרחב של מחלוקת מתמשכת. בספריו הוא מראה כיצד אנשים שונים – החל ממהנדסים ועד לפעילי סביבה – רואים בעיניים שונות את עתידו של הטבע. חלקם רוצים לשמרו, אחרים מבקשים לנצל את משאביו, ויש גם מי שמנסים להתקיים בו בדרכם שלהם.

בין השורות, מקפי מציג שאלה מרכזית: האם הטבע האמריקאי יכול לשרוד את הלחצים הכלכליים והטכנולוגיים של המאה ה-21? בספריו הוא מזהיר מפני אובדן מהיר של נופים ומרחבים פראיים, ומציג את הדילמות העומדות בפני מי שמנסים להגן עליהם.

מורשת של כתיבה אנושית ומעמיקה

ג'ון מקפי אינו סופר סביבתי במובן המסורתי. הוא אינו מטיף או מנסה לשכנע בקריאותיו. במקום זאת, הוא מציג את הטבע דרך עיניהם של האנשים שחיים בו, עובדים בו או נאבקים עליו. כתיבתו היא עדות לכך שהטבע אינו רק נוף או משאב – הוא מקום שבו חיים אנשים, עם חלומות, פחדים ומאבקים.

הקובץ החדש של Library of America מאפשר לקוראים חדשים ולמעריצים ותיקים להיזכר מחדש בעוצמתה של כתיבתו. הוא מזכיר לנו כי הטבע האמריקאי אינו רק חלק מההיסטוריה – הוא חלק מההווה, ומאבקו עודנו נמשך.