בית המשפט בניו יורק דחה טענות היסטוריות מלא תוכן פוליטי בתביעה נגד CUNY

בית המשפט המחוזי של דרום ניו יורק (S.D.N.Y.) הוציא החלטה תקדימית בתיק Goldstein v. CUNY, בו מרצה ישראלי תבע את אוניברסיטת העיר ניו יורק בטענות לאפליה דתית ולאומית. השופטת ג'נטט ורגאס דחתה בקשה להסיר קטעים היסטוריים מתלונתו של התובע, וקבעה כי פרטים אלה אינם רלוונטיים לתביעה.

בתאריך 9 בינואר 2026, התובע אברהם גולדשטיין, מרצה ישראלי וציוני, הגיש תלונה מתוקנת שלישית נגד CUNY. הוא טען כי סבל מאפליה ומנקמה לאחר שהביע מחאה נגד סדרת אירועים בקמפוס בשם "סדרת הסולידריות הפלסטינית". בתלונתו הוא האשים את האוניברסיטה בהפרת חוקי זכויות האזרח האמריקאים והחוקים המדינתיים בניו יורק, וכן בהפרת זכויותיו החוקתיות להליך הוגן ושוויון.

הנתבעת, נאדיה סאלח, הגישה בקשה להסיר את פסקאות 34 עד 46 מתלונתו של התובע. קטעים אלה כללו פרטים היסטוריים על מקורותיה של מדינת ישראל, החל מתקופת המקרא ועד ימינו. השופטת ורגאס קיבלה את הבקשה וקבעה כי החומר אינו רלוונטי לתביעה.

מדוע נדחו הטענות ההיסטוריות?

בהחלטתה ציינה השופטת כי על פי תקנה 12(f) של סדר הדין האזרחי האמריקאי, בית המשפט רשאי להסיר מידע "מיותר, לא מהותי, לא רלוונטי או מגונה". היא הדגישה כי על מנת להצליח בבקשה כזו, על המבקש להוכיח כי:

• אין ראיות שיוכלו לתמוך בטענות המוסרות;
• הטענות אינן קשורות לסוגיות המרכזיות בתביעה;
• השארתן על כנה תגרום להטיה משמעותית נגד הנתבעת.

השופטת קבעה כי פרטים היסטוריים על מקורותיה של מדינת ישראל, כולל אירועים שהתרחשו לפני אלפי שנים, אינם רלוונטיים לשאלה האם התובע סבל מאפליה על רקע דתו או לאומיותו. היא הוסיפה כי דרישה מהנתבעת להגיב לטענות על אירועים היסטוריים משנת 136 לספירה אינה עומדת במבחן הסבירות.

ההשלכות המשפטיות של ההחלטה

ההחלטה מדגישה את החשיבות של שמירה על גבולות התביעה המשפטית. היא מונעת שימוש בתביעות כאמצעי לקידום נרטיבים פוליטיים או היסטוריים שאינם קשורים ישירות לסוגיה המשפטית המרכזית. בכך, בית המשפט הבהיר כי תביעות בגין אפליה חייבות להתמקד בעובדות הרלוונטיות למקרה הספציפי, ולא בנושאים שאינם קשורים ישירות לתלונה.

התובע עדיין רשאי להמשיך בתביעתו על בסיס הטענות העיקריות שלו בנושא אפליה ונגד נקמה, אך קטעים היסטוריים אלה יוסרו מהתיעוד המשפטי.