האם '86 47' הוא איום מוות? התביעה נגד ג'יימס קומי נראית בלתי סבירה

תובע כללי בפועל טוד בלאנש הודיע כי חקירה ממושכת בת 11 חודשים אספה "גוף ראיות" התומך בהאשמות הפדרליות נגד ג'יימס קומי, לשעבר ראש ה-FBI, המואשם באיום ברצח על נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. לדבריו, הראיות אינן מסתכמות רק בהודעת '86 47' שפורסמה בפוסט אינסטגרם במאי האחרון, אלא כוללות ראיות נוספות שמטרתן להוכיח את "כוונתו" של קומי לבצע את האיום לכאורה.

בלאנש סירב לפרט מה הן אותן ראיות נוספות, אך טען כי הן יוכיחו את היסוד הנפשי הנדרש להרשעה. טענה זו מעוררת ספקות רבים, במיוחד לאור האשמה הראשונה בתיק, לפיה קומי הפר את סעיף 871 לחוק האמריקאי בכך ש"בכוונה ובזדון" איים על חייו של הנשיא. לפי התביעה, קומי ביצע זאת באמצעות פרסום תמונה באינסטגרם ובה צדפים המסודרים בצורת המספרים '86 47' — ביטוי שמזוהה עם התנגדות לטראמפ.

השאלה המרכזית היא האם אדם סביר היה מפרש את ההודעה הזו כאיום רציני. הפסיקה העליונה בארצות הברית קבעה כי יש להבחין בין איומים אמיתיים לבין ביטוי מוגן על פי התיקון הראשון לחוקה. בהינתן ש'86' הוא סלנג נפוץ שמשמעותו 'לדחות' או 'לזרוק', והביטוי '86 47' מופיע על חולצות ומדבקות שניתן לרכוש בקלות ברחבי האינטרנט, קשה לטעון כי מדובר באיום מוות.

בנוסף, כדי להרשיע את קומי על פי סעיף 871, על התביעה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הוא פעל בכוונה ובזדון ליצור את האיום. הפסיקה העליונה קבעה ב-2023 כי די בראיות המצביעות על רשלנות מודעת — כלומר, כי הנאשם היה מודע לסיכון שהדברים ייתפסו כאיום. אולם סעיף 871 דורש רף גבוה יותר: על התביעה להוכיח כי קומי לא רק היה מודע לסיכון, אלא אף התכוון לכך שההודעה תתפרש כאיום.

בפסיקה מ-2004 (United States v. Fuller), בית המשפט לערעורים של המחוז השביעי קבע כי ניתן להרשיע אדם על פי הסעיף גם אם לא התכוון לבצע את האיום בפועל, אך נדרשת הוכחה כי הוא ידע וזדון ביצירת האיום. במקרה של קומי, קשה לראות כיצד ניתן להוכיח כי פעל מתוך כוונה כזו כאשר הביטוי '86 47' הוא בעל משמעות מוכרת ומוגבלת להקשר פוליטי.