הדמוקרטים חייבים מדיניות מינרלים קריטיים מעבר לנגטיביות נגד טראמפ

טראמפ מוביל מדיניות מינרלים קריטיים – הדמוקרטים נותרו מאחור

מאז ששב לבית הלבן לפני כשנה, הנשיא דונלד טראמפ הודיע על עשרות יוזמות נשיאותיות בתחום המינרלים הקריטיים. בין הצעדים: הטלת מכסים על יבוא מינרלים, הקמת מאגרי אספקה אסטרטגיים ומימון באמצעות חוק הייצור להגנה. עם זאת, רבים מהצעדים הללו אינם חדשים – הם מבוססים על המלצות דו-מפלגתיות ותוכניות שהחלו עוד בתקופות קודמות.

הדמוקרטים מתמקדים בהתנגדות במקום בפתרונות

חברי קונגרס מהמפלגה הדמוקרטית נותרים בעמדת מגננה. בוועדת המשאבים הטבעיים של בית הנבחרים, למשל, נציגת וושינגטון יאסאמין אסרי תקפה את חוק המינרלים היציב (SECURE Minerals Act), הצעת חוק דו-מפלגתית להקמת מאגר מינרלים אסטרטגי, בטענה כי הוא "עשוי להוביל להונאות, שחיתות וניצול לרעה". אולם ההצעה כוללת מנגנוני פיקוח מחמירים: אישור סנאט למינויי דירקטוריון, ביקורות עצמאיות שנתיות, דיווחים ציבוריים ולחברי הקונגרס, ואיסורים על ניגודי עניינים. במקביל, בוועדת פיקוח אחרת שעסקה בחידוש מינויי הבנק לייצוא-יבוא (EXIM), חברת הקונגרס מקסין ווטרס מחתה על קשריו של טראמפ עם מדינות אפריקה המייצרות מינרלים, ושאלה: "מה הוא עושה שם?". מנכ"ל הבנק הסביר כי החוק מאפשר פעילות באפריקה שמדרום לסהרה.

בשני המקרים, החשדנות כלפי הממשל והרפובליקנים עיוורה את הדמוקרטים למטרה האסטרטגית החשובה ביותר: בניית שרשרת אספקה עצמאית וביטחונית למינרלים קריטיים. הדמוקרטים המעוניינים לחזק את התחרותיות הכלכלית האמריקאית ולפתח טכנולוגיות נקיות מקומיות אינם יכולים להרשות לעצמם להתעסק בפוליטיקה מפלגתית במקום לקדם מדיניות מעשית. הזמן אוזל – הפגיעות של ארצות הברית בתחום זה גדולות מכדי להמתין לסיום כהונתו של טראמפ.

מה דרוש כדי להבטיח אספקה עצמאית?

על מנת להתקדם, על הדמוקרטים לאמץ עמדות המנוגדות לעיתים לאורתודוקסיה המפלגתית. ראשית, עליהם להכיר בכך שגם ארצות הברית וגם העולם יזדקקו לפתיחת מכרות חדשים, לתמריצים ולהקלת הרגולציה לפרויקטי מינרלים קריטיים – לא רק למיחזור, כרייה מחדש והחלפה. שנית, עליהם להודות כי מכרות בארצות הברית ובמדינות דמוקרטיות שותפות מציעים בסיס טוב יותר לעמידה בסטנדרטים סביבתיים וחברתיים גבוהים מאשר נתיבי הייצור השולטים כיום בעולם.

מדוע פתיחת מכרות חדשים היא הכרחית?

שאלתו של נציג טקסס כריסטיאן מנפיי בוועדה האחרונה מדגימה את הסכנות במדיניות צרה מדי: "האם שיקום מינרלים כפיגורי ייצור צריך להיות העדיפות הראשונה לפני פתיחת מכרה חדש?". ארגוני סביבה וחוקרים טוענים כי מכרות קיימים מכילים מספיק מינרלים לענות על צורכי ארצות הברית, אך אינם מנצלים אותם. אולם ניתוחים אלה מתעלמים מהיבטים מעשיים: שיקום מינרלים יהיה יוצא מן הכלל, לא הכלל. למשל, הפקת ליתיום כפיגורי ייצור ממכרה נחושת-זהב תתקל בריכוזים נמוכים מ-20 חלקיקים למיליון, בעוד מכרות ליתיום בארצות הברית הנמצאים בפיתוח מכילים ריכוזים של 850 עד 2,000 חלקיקים למיליון. לעומת זאת, במכרה הקובלט ג'רבויס באיידהו הריכוזים עומדים על 2,400 חלקיקים למיליון, בעוד במכרה האבץ רד דוג באלסקה הריכוזים נעים בין 39 ל-149 חלקיקים למיליון.

הזמן לפעול הוא עכשיו

הדמוקרטים חייבים להבין כי מדיניות מינרלים קריטיים אינה יכולה להיות מותנית בהתנגדות לטראמפ. עליהם לקדם יוזמות עצמאיות שיבטיחו אספקה עצמית, יתמכו בפיתוח מכרות מקומיים ויקבעו סטנדרטים סביבתיים וחברתיים גבוהים. בלעדי זאת, ארצות הברית תישאר תלויה במדינות זרות ותאבד את היתרון התחרותי שלה בתחום הטכנולוגיות הנקיות – וזאת במחיר גבוה מדי.