הקרב על המכוניות האוטונומיות בקונגרס: לא בטיחות עומדת במרכז

מכוניות אוטונומיות יכולות להציל חיים – אז מדוע המאבק בקונגרס?

מדי שנה נהרגים בארה"ב כ-37 אלף בני אדם בתאונות דרכים – מספר השווה לקיבולת מלאה של אצטדיון בייסבול כמו LoanDepot Park, בו משחקת קבוצת ה-Miami Marlins. לראשונה בהיסטוריה, טכנולוגיית המכוניות האוטונומיות מציעה פתרון אפשרי להפחתת מספר הקורבנות הזה באופן משמעותי. עם זאת, במקום להתמקד בטכנולוגיה שתציל חיים, המאבק בקונגרס סביב החקיקה העוסקת ברכבים אוטונומיים חושף מאבקי כוח נסתרים בין אינטרסים שונים.

שני חוקים מנוגדים: האחד מקדם פריסה מהירה, השני דורש הגבלות

הקונגרס האמריקאי מתמודד כעת עם הצורך ליצור מסגרת חוקית ראשונה מסוגה לרכבים אוטונומיים. שתי הצעות חוק מרכזיות עומדות במרכז הדיון, והן נוגדות זו את זו:

• חוק SELF DRIVE – מציע יצירת תקן בטיחות פדרלי ראשון לרכבים אוטונומיים. החוק מאפשר ליצרנים לאשר בעצמם את מערכות הבטיחות שלהם באמצעות "תיק בטיחות" מבוסס ראיות, ללא פיקוח ממשלתי נוקשה. בנוסף, הוא מאפשר פריסה של עד 90 אלף רכבים אוטונומיים בכבישים הציבוריים, לעומת תקרת 2,500 הרכבים הנוכחית. החוק עבר בוועדת משנה בבית הנבחרים בפברואר ברוב דחוק של 12–11 קולות, ועדיין ממתין לאישור בוועדה המלאה (שטרם נקבע מועד לה).
• חוק Stay in Your Lane – שהוגש בסנאט על ידי הסנאטורים אד מרקי (דמוקרט ממסצ'וסטס) וריצ'רד בלומנטל (דמוקרט מקונטיקט) – דורש מיצרנים להגדיר במדויק את "תחום התכנון התפעולי" (ODD), כלומר את התנאים הספציפיים שבהם המערכת נועדה לפעול בבטחה. החוק אוסר על הפעלת הרכבים מחוץ לתחום זה, ומטיל מגבלות נוקשות יותר על פריסת הטכנולוגיה.

הבוטלג'רס והבפטיסטים: מי באמת מרוויח מהחקיקה?

מאחורי שתי הצעות החוק עומדים אינטרסים שונים, בדומה לתופעה המכונה "בוטלג'רס ובפטיסטים" – מונח שטבע הכלכלן ברוס יאנדל. המונח מתייחס לשיתופי פעולה לא צפויים בין קבוצות בעלות מטרות שונות לכאורה:

הבפטיסטים – קבוצות בעלות מוטיבציה מוסרית גבוהה, המספקות לגיטימציה ציבורית לחקיקה. במקרה זה, מדובר בעיקר בארגוני בטיחות וציבוריים התומכים בפריסה מהירה של רכבים אוטונומיים מתוך אמונה שהם יצילו חיים.

הבוטלג'רס – קבוצות בעלות אינטרסים כלכליים, המנצלות את החקיקה לטובתן האישית. במקרה זה, מדובר ביצרני רכב וטכנולוגיה המעוניינים לפרוס את הרכבים האוטונומיים במהירות, תוך צמצום רגולציה.

למרות ששני הצדדים מציגים את הצעות החוק שלהם כמונעות בטיחות, אף אחד מהם אינו מתייחס לנתוני הבטיחות הממשיים שיכולים להכריע את הדיון. במקום זאת, המאבק מתמקד בשאלה מי ייהנה מהפריסה המהירה של הטכנולוגיה – היצרנים או הציבור.

החקיקה נכתבה למען מי?

התומכים בחוק SELF DRIVE טוענים כי פריסה מהירה של רכבים אוטונומיים תוביל להצלת חיים רבים. ואכן, ישנה היגיון בטענה זו: רוב תאונות הדרכים נגרמות עקב טעויות אנוש, ורכבים אוטונומיים יכולים להפחית משמעותית את הסיכון. עם זאת, החוק אינו כולל מנגנוני פיקוח מספקים על יצרנים, מה שמעלה חששות לגבי איכות הבטיחות בפועל.

מנגד, חוק Stay in Your Lane מציע גישה זהירה יותר, תוך הגדרת גבולות ברורים לתפעול הרכבים האוטונומיים. החוק נועד למנוע מצבים שבהם רכבים יופעלו בתנאים שאינם בטוחים, אך הוא עלול לעכב את פריסת הטכנולוגיה ולמנוע ממנה להגיע ליכולת מלאה להציל חיים.

בסופו של דבר, המאבק על החקיקה לרכבים אוטונומיים אינו נוגע רק לבטיחות, אלא גם לשאלות של כוח, שליטה ושוק. בעוד הקונגרס מנסה לגבש חוקים שיגדירו את עתיד התחבורה, השאלה המרכזית נותרת בעינה: האם החקיקה תשרת את הציבור, או שמא תועיל בעיקר לאלו שמנסים לקדם את האינטרסים שלהם?