התעלומה של ליאה קרונין: מדוע 'המומיה' החדשה נכשלה?

סרט האימה החדש של ליאה קרונין, 'המומיה', מציג מחדש את הסיפור הקלאסי של מפלצת עתיקה, אך במקום להתמקד במיתולוגיה המצרית או בתעלומה סביב נעדרת בשם קייטי, הוא הופך למרוץ בלתי נגמר של זוועות גרפיות. התשובה לשאלה שהניעה את קמפיין השיווק – מה קרה לקייטי? – מגיעה רק אחרי שעתיים מתוך 133 דקות הסרט, והעלילה המרכזית נדחקת הצידה לטובת סצנות אימה מוגזמות.

הסרט מתחיל עם משפחת קנון: האב צ'רלי (ג'ק ריינור), האם לריסה (לאה קוסטה) ושלושת ילדיהם. שמונה שנים לאחר שבתם הבכורה, קייטי (אמילי מיטשל כנערה, נטלי גרייס כמבוגרת), נעלמה במצרים, הם מגלים שהיא נמצאה בחיים – לכודה בתוך סרקופג. המשפחה מחליטה להחזיר אותה לביתם בניו מקסיקו, בתקווה לשקם את חייהם. אך במקום החלמה, קייטי מתדרדרת במהירות, והרקבון שהיא מפיצה מתפשט בבית, מדביק את שאר בני המשפחה ומעורר כאוס מזוויע.

במקביל, צ'רלי מנסה להבין מה קרה לקייטי באמצעות חקירת הסרקופג והסימנים על התחבושות שלה. החיפוש מוביל אותו לפרופסור ביקסלר (מארק מיצ'ינסון), שמסביר לו על הנסמראני – שד מצרי עתיק המכונה 'משמיד המשפחות'. במקביל, צ'רלי פוגש שוב את בלשית דליה זכי (מיי קלמאווי מ'מון נייט'), שחקרה את היעלמותה של קייטי בקהיר לפני שמונה שנים. הודות לרמז שנשלח באמצעות קוד מורס על ידי קייטי עצמה, בלשית זכי מגלה את ליילה ח'אליל (מאי אלגטי), שיש לה קשרים לכת בראשות אישה מסתורית המכונה 'הקוסמת' (חיאת כאמיל). ליילה מספקת לה סרטון וידאו המתעד טקס אפל שבו קייטי מונחת על גופה חבוש, והקוסמת מטפטפת לתוכה תערובת מסתורית. לטענתה, הטקס נועד לכבול את הנסמראני בגופה של נערה תמימה, שכן היא מהווה מארחת טובה יותר מאדם מבוגר.

אימה ללא סיפור

למרות העלילה העשירה והמורכבת, נדמה שליאה קרונין, הבמאי, לא התעניין בה כלל. למרות הופעה מרתקת של קלמאווי וכמה חזותיים מרשימים, רוב הסצנות במצרים מרגישות מיותרות. נראה כאילו קרונין יצר את הנסמראני כאמצעי בלבד לסצנות האימה, ולא כסיפור שראוי לפתח אותו. למעשה, הסרט מזכיר מאוד את 'השדים שלי' משנת 2023, שגם בו ביים קרונין – סרט שסיפק זוועות גרפיות ללא סיבה ממשית.

הבעיה העיקרית היא שהסרט לא מצליח לשלב בין האלמנטים השונים שלו. מצד אחד, ישנה משפחה שמנסה להתמודד עם טראומה, ומצד שני, ישנה כת מסתורית שמבצעת טקסים אפלים. אך במקום לפתח את הקונפליקט בין שני העולמות הללו, הסרט מתמקד בעיקר בסצנות האימה, שבסופו של דבר הופכות לחוזרות על עצמן ולא מרגשות.

בסופו של דבר, 'המומיה' של קרונין הוא סרט אימה שמתעלם מהסיפור שלו לטובת זוועות גרפיות. למרות שמדובר ביצירה שנראית כאילו נוצרה על ידי מעריץ של הז'אנר, היא לא מצליחה להעביר את החוויה המלאה של סרט אימה אמיתי – כזה שמשלב בין סיפור מרתק לבין אימה אמיתית.