נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, ג'ון רוברטס, ניצב בפני אתגר משמעותי: ירידה חדה באמון הציבור בבית המשפט העליון. בעקבות החלטות שנויות במחלוקת של השופטים השמרנים, גוברת התמיכה ברפורמות מבניות שמטרתן להגביל את כוחו של בית המשפט, בין היתר באמצעות הרחבת מספר השופטים או צמצום סמכויותיו.
במהלך כנס משפטי שהתקיים ביום רביעי, ניסה רוברטס להצדיק את פעולות בית המשפט. לדבריו, הציבור נוטה לראות בבית המשפט גורם פוליטי שמקבל החלטות על בסיס מדיניות ולא על פי החוק. "אני חושב שברמה הבסיסית ביותר, אנשים סבורים שאנחנו מקבלים החלטות פוליטיות, כאילו אנחנו מחליטים מה צריך להיות במקום מה שהחוק אומר", אמר רוברטס, לפי דיווח של NBC. "הם רואים בנו שחקנים פוליטיים, וזו לא הבנה נכונה של מה שאנחנו עושים. אני אומר שזו הקושי העיקרי".
למרות שהכיר בזכות הציבור לבקר את בית המשפט ואת החלטותיו, רוברטס הדגיש כי ההחלטות אינן פוליטיות מטבען. "אנחנו לא חלק מהתהליך הפוליטי, ויש לכך סיבה. אני לא בטוח שהציבור מבין זאת במידה מספקת", אמר לקהל המאזינים.
מהו בעצם "פוליטי"?
המונח "פוליטי" נושא עימו קונוטציה שלילית בארצות הברית, לעיתים קרובות בהקשר של הטיה, שחיתות או חוסר הגינות. לעיתים משתמשים בו כשהיו מתכוונים לומר "מפלגתי" או לתאר דעה עממית שמנוגדת לזו של הדובר. אך למעשה, פוליטיקה היא הדרך שבה אנו מארגנים את חיינו והחברה שלנו. הכל הוא פוליטי במובן הרחב ביותר: גם קניית מצרכים או בגדים יכולה להיות פעולה פוליטית, כמו תשלום מיסים או הימנעות ממנו. הצבעה או ביטוי דעה הם פעולות פוליטיות מובהקות, אך לא היחידות.
התפיסה השלילית של פוליטיקה כה מושרשת עד כי אין טעם להתווכח עליה בשיחה מזדמנת. כאשר מישהו אומר "אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה", לרוב הוא מתכוון לומר "אני לא רוצה להיות לא נעים בחברה". אך לעיתים אנשים נוטים לחשוב ש"פוליטיקה" היא מה שאחרים עושים, בעוד שדעותיהם שלהם הן "השכל הישר".
הבעיה בתפיסתו של רוברטס
נראה כי רוברטס מיישם תפיסה זו על שלושת הרשויות הפדרליות. לדבריו, הקונגרס והנשיאות הם חלק מה"תהליך הפוליטי" הגס והמבולבל, בעוד שבית המשפט העליון ניצב מעליהם בארמונו השישי בוושינגטון. חוקרים משפטיים כינו תפיסה זו כ"הגדלת כוחה העצמי של הרשות השופטת".