בית המשפט העליון נמנע מלבטל את פסק הדין 'סמית' – מה זה אומר על חופש הדת בארה"ב?

בית המשפט העליון האמריקאי אישר הבוקר לדון בתיק St. Mary Catholic Parish v. Roy, אשר מעלה שאלות משפטיות סבוכות בנושא חופש הדת וחוקת ארצות הברית. התיק עוסק בסוגיה מרכזית: האם ניתן להוכיח כי חוק מפלה דתית אינו חל באופן כללי, תוך התבססות על תקדים 'סמית' מ-1990. בית המשפט אישר דיון בשתי שאלות בלבד מתוך שלוש שהוצגו, ובכך נמנע מלדון בביטולו המלא של פסק הדין ההיסטורי.

השאלה הראשונה שעלתה לדיון היא האם הוכחת אי-הכללה כללית של חוק, על פי 'סמית', דורשת הוכחה של שיקול דעת בלתי מוגבל או פטורים קטגוריים להתנהגות חילונית זהה. השאלה השנייה בוחנת האם פסיקת 'Carson v. Makin' משנת 2022 מחליפה את כלל 'סמית' רק כאשר המדינה מפלה באופן מפורש אנשים ומוסדות דתיים. השאלה השלישית, אשר נדחתה על ידי בית המשפט, ביקשה לבטל לחלוטין את 'סמית'.

החלטה זו מהווה המשך למגמה בת עשור, שבה בית המשפט נמנע מלבטל את 'סמית', למרות קריאות חוזרות ונשנות מצד שופטים ואנשי אקדמיה. הפסיקה מ-1990, אשר קבעה כי חוקים כלליים אינם מפרים את חופש הדת גם אם הם משפיעים באופן לא פרופורציונלי על דתות מסוימות, נותרה על כנה. הפסיקה ספגה ביקורת נוקבת בשל היותה מאפשרת למדינות ולבתי משפט גמישות רבה מדי בהגבלת חופש הדת.

בין השופטים, קלרנס תומאס, סמואל אליטו וניל גורסץ' הביעו בעבר תמיכה בביטול 'סמית', אך ללא רוב. השופט ברט קוואנאג' הצהיר כי לאור פסיקות מאוחרות יותר, כגון Roman Catholic Diocese v. Cuomo ו-Tandon v. Newsom, אין צורך בביטולו של 'סמית'. מנגד, השופטת איימי קוני בארט נתפסת כתומכת בהשארת הפסיקה על כנה, בהתאם לעמדות הנפוצות בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטרדאם, שם מרצה פרופ' ריק גארנט, מקורבו.

גארנט הגיב במאמר דעה שפורסם ב-Wall Street Journal בספטמבר 2025, בו נטען כי למרות חיזוק הזכויות על פי התיקון הראשון בעשור האחרון, 'סמית' נותר פסיקה הרסנית המעניקה למדינות ולבתי משפט כוח רב מדי להגביל חופש דת. גארנט כתב מכתב למערכת כדי להגן על 'סמית', תוך שהוא מדגיש כי זכויות דתיות נמצאות בסיכון כאשר כוח המדינה מתרחב.

לורי וינדהאם, עורכת הדין מטעם Becket Fund אשר מייצגת את הכנסייה הקתולית בסוגיה זו, הגיבה אף היא במאמר נגדית. היא טענה כי גארנט טועה בהנחתו כי ביטול 'סמית' יוביל למיקרו-ניהול שיפוטי, וכי הפתרון האמיתי טמון בחקיקה שתגן על אוטונומיה דתית ולא בפסיקה.

מה המשמעות המעשית של החלטת בית המשפט?

החלטת בית המשפט שלא לבטל את 'סמית' משאירה את הפסיקה על כנה, אך מאפשרת לבתי משפט לבחון מחדש מקרים בהם חוקים כלליים משפיעים באופן לא פרופורציונלי על דתות מסוימות. עם זאת, המדינות ממשיכות להפסיד בתיקים רבים בתחום חופש הדת, מה שמעיד על מגמה של התנגדות למדיניות מפלה מצד רשויות המדינה.

התיק הנוכחי, St. Mary Catholic Parish v. Roy, עשוי לספק הכרעה חשובה בנושא, אך סביר להניח כי בית המשפט ימשיך להימנע מביטול מלא של 'סמית', לפחות בטווח הקרוב. הדבר מעלה שאלות לגבי עתידו של חופש הדת בארצות הברית ויכולתו של בית המשפט להגן על זכויות אלו מפני חוקים מפלים.