גwendoline riley חוקרת את מסתורי ההזדקנות ביצירתה החדשה 'הבית הדקלים'

בביתן הדקלים המפורסם בגני קיו שבלונדון ניצב צמח ציקס ענקי ממזרח כף התקווה הטובה, בן למעלה מ-240 שנה. הצמח, שהובא לראשונה מאפריקה לפני כמאתיים שנה בתוך מיכל, זכה לכינוי 'צמח העציץ העתיק בעולם' באתר גני קיו. למרות ההגדרה המעט צינית, הצמח ממשיך לפרוח בתוך הביתן העצום, כשהוא מתעקל לכיוון כיפת הזכוכית המקומרת ונשען על קביים 'כמו אזרחים ותיקים', כפי שצוין באתר בצניעות.

גwendoline riley, סופרת בריטית מוערכת, משלבת מוטיב זה ברומן החדש שלה, 'הבית הדקלים'. המספרת, לאורה מילר בת הארבעים, מזכירה בקצרה שהיא מתכננת לבקר בביתן הדקלים יחד עם חברהּ אדמונד פוטנם ואביו, כדי לראות את 'הציקס העתיק'. הצמח, שמזוהה כמאובן חי, מהווה סמל לזמן שחלף – ופוטנם עצמו נוטה להרגיש כך גם הוא. 'אהה, הזמן שחולף!', הוא מכריז בעודם הולכים ברחובות לונדון.

סגנון כתיבה ייחודי ומטפורות חדות

רילי ידועה ביכולתה ליצור מטפורות מבריקות ולהיות מצחיקה לא פעם. היא מתארת שמים בצבע צהוב כהה 'כמו יוד', כתיבה של סופר שגורלו נחרץ כמו 'גנב קריקטורות המתגנב בזהירות', או אדם הבוהה בטלפון שלו 'כאילו היה מקל נבואה'. היא מסוגלת לתמצת דמות במכה אחת: גבר ש'מושך בכתפיו לאחור, כמו מחליק קרח צעיר ומתנשא, נעצר בפתאומיות מול מצלמה'.

הדיאלוגים שלה אינם בנויים בצורת חליפין מהירים או מונולוגים ארוכים, אלא מקוטעים ומפורקים – לא 'הוא אמר, היא אמרה', אלא רצף של 'הוא אמר, הוא אמר, היא אמרה, היא אמרה', כאשר הדמויות מגלות את עצמן ללא כחל ושרק. הסיפורים הקצרים מוצבים זה לצד זה, וחושפים את השלד של החיים ללא כל רקמת החיבור.

חזרתיות וסגנון כתיבה ייחודי

עם זאת, קשה להגדיר את הרומנים שלה כעדינים, במיוחד כשבוחנים אותם כמכלול. כל ספריה עוסקים באותן סוגיות, כאשר המספרות הן גרסאות שונות של אותה דמות עצמה. שני הרומנים הראשונים שלה, שפורסמו כאשר הייתה בתחילת שנות העשרים לחייה, התרחשו במנצ'סטר, ועסקו בנשים צעירות בבר ובזוגיות גרועה. שני הספרים הבאים שלה התרחשו בארצות הברית אך כללו אלמנטים דומים: אבות אלימים ואמהות מושכות באופן בלתי מוסבר. בשני הספרים האחרונים שלה, 'אהבה ראשונה' (2017) ו'רוחותיי' (2021), שפורסמו במקביל וזכו לשבחים נרחבים, הדמויות הדומיננטיות הן בעיקר האמהות.

'אהבה ראשונה' מציג תיאור מזעזע של נישואיה של ניב, אישה צעירה, לגבר מבוגר שמבייש ומשפיל אותה. הסצנות המתרחשות סביב שולחן המטבח הקלסטרופובי מקבלות הקלה מסוימת הודות ליכולתה של רילי לתאר פרטים ודמויות, ולעובדה שהמספרת שלה מפגינה אמפתיה בסיסית כלפי עצמה וכלפי אחרים. ב'רוחותיי' היא חודרת עמוק יותר למערכת היחסים בין המספרת, הפעם סופרת בשם ברידג'ט, לבין אמהּ, הנ.

בסדרת הראיונות שלה מ-2017 אמרה רילי: 'בכל הספרים שלי עד כה ישנה אישה הבוחנת את חייה'.