בחודשים האחרונים התברר כי התחזיות הפסימיות לגבי גורלה של אוקראינה היו מוטעות לחלוטין. בעוד שבשנת 2024 גורמים רפובליקנים, ובראשם הסנאטור ג'יי די ואנס ונשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ, טענו כי אוקראינה עומדת בפני הפסד בלתי נמנע, המציאות בשטח מוכיחה כי התחזיות הללו היו שגויות מיסודן.
ואנס, אשר פרסם מאמר דעה בניו יורק טיימס תחת הכותרת "המתמטיקה של אוקראינה לא מסתדרת", טען כי אוקראינה זקוקה למספר חיילים גדול מכפי שהיא יכולה לגייס, גם באמצעות מדיניות גיוס קשוחה, וכן לכמות ציוד גדולה מכפי שארצות הברית יכולה לספק. לדבריו, הפסד צבאי הוא בלתי נמנע, ועל ארצות הברית להתאים את מדיניותה בהתאם.
טראמפ, אשר חזר על טענות דומות במהלך פגישה סוערת עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי במשרדו הלבן בפברואר 2025, אמר:
"אתה נמצא כרגע במצב לא טוב. אתה אפשרת לעצמך להיכנס למצב מאוד גרוע. אין לך את הקלפים בידיים כרגע."
אולם, ניתוחים אלה התבררו כשגויים לחלוטין. על פי דו"חות המכון ללימודי מלחמה (ISW), רוסיה השקיעה מאמצים רבים בניסיון לשכנע את העולם כי הפסדה של אוקראינה הוא בלתי נמנע, אך הצלחה זו באה לידי ביטוי לא בשדה הקרב, אלא במאבק הנרטיבים. למרות הצהרותיו של טראמפ בדצמבר 2024 כי לרוסיה יש "יד על העליונה" באוקראינה וכי "בסופו של דבר, הגודל ינצח", המציאות בשטח מוכיחה כי טענות אלה היו מוטעות.
בסוף השבוע האחרון, במהלך חגיגות יום הניצחון ברוסיה, הצהיר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי המלחמה באוקראינה "עשויה להגיע לסיומה". הצהרה זו, אשר משמעותה נתונה לפרשנות, מוכיחה כי גם ברוסיה מבינים כי הנרטיב של ניצחון רוסי מוחלט אינו מציאותי עוד.
ואנס, אשר פרסם את מאמרו בשנת 2024, התבסס על ניתוחים שהתייחסו למערכות נשק אמריקאיות יקרות או מיושנות, כגון פגזי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ. אולם, מאז מאי 2024, אוקראינה הצליחה להשיג הישגים צבאיים משמעותיים, בין היתר הודות לסיוע הצבאי האמריקאי והאירופי המתמשך. בין ההישגים ניתן למנות:
- שחרור שטחים נרחבים במזרח ובדרום אוקראינה;
- השבתת תשתיות אנרגיה רוסיות באמצעות תקיפות מדויקות;
- הפלת מטוסי קרב רוסיים באמצעות מערכות הגנה אווירית מתקדמות.
נראה כי הטענות בדבר הפסד בלתי נמנע של אוקראינה נובעות מחוסר הבנה של המציאות הצבאית והפוליטית בשטח. בעוד שרוסיה ממשיכה במאמציה הצבאיים, אוקראינה, בתמיכת בעלות בריתה המערביות, מצליחה לשמור על עמידותה ולהשיג הישגים משמעותיים. האם הגיע הזמן לבחון מחדש את הטענות הללו ולהבין כי סיוע לאוקראינה אינו בזבוז, אלא השקעה חיונית לשמירה על יציבות עולמית?