האם פרנקלין דלאנו רוזוולט הוציא את ארצות הברית מהשפל הגדול?

בשנים האחרונות אנו עדים לדיונים חוזרים על תפקידו של הממשל בהתמודדות עם משברים כלכליים. פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית מציעים פתרונות שונים – החל מקביעת תקרת ריבית על כרטיסי אשראי, דרך הקפאת שכר דירה, ועד להחלטה על מה נחשב ל"מחירים מופרזים". לאור זאת, מפתיע לגלות כי הכלכלן דונלד ג'. בודרו טוען בספרו החדש "ניצחון החירות הכלכלית" כי דווקא החירות הכלכלית היא זו שמביאה לשגשוג, ולא ההתערבות הממשלתית.

בודרו, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, מציג בספרו ובשיחות עמו טענה נוקבת: הניו דיל של פרנקלין דלאנו רוזוולט לא הוציא את ארצות הברית מהשפל הגדול. לטענתו, המדיניות הממשלתית דווקא החמירה את המצב והאריכה את המשבר.

הניו דיל: פתרונות שהחריפו את המשבר

על פי בודרו, הניו דיל כלל יוזמות רבות שהגבירו את ההתערבות הממשלתית בכלכלה, אך לא הצליחו להוריד את שיעור האבטלה מתחת ל-10% לאורך שנות ה-30. אחת הדוגמאות הבולטות היא מדיניותו של רוזוולט כלפי החקלאים: כאשר מחירי התוצרת החקלאית צנחו, הממשל החל לשלם לחקלאים כדי שישמידו חלק מהיבולים. תוצאה: אנשים רעבו בעוד הממשל השמיד מזון.

"אנשים לא יכולים לאכול מחירים גבוהים. הם צריכים לאכול מזון", אמר בודרו.

בנוסף, הניו דיל כלל העלאת מיסים על העשירים והגברת הרגולציה על עסקים – צעדים דומים לאלו המוצעים כיום על ידי פוליטיקאים שונים. לטענת בודרו, מדיניות זו הרתיעה משקיעים פרטיים מלהשקיע בכלכלה האמריקאית, שכן הם חששו מפני חוסר יציבות וחוסר אמון בממשל.

השפל הגדול הסתיים רק לאחר מלחמת העולם השנייה?

אחת הטענות הנפוצות היא כי מלחמת העולם השנייה היא זו שסיימה את השפל הגדול, שכן היא הביאה לגיוס מיליוני אנשים לצבא והגברת הפעילות הכלכלית. בודרו דוחה טענה זו: אמנם שיעור האבטלה ירד בעקבות הגיוס, אך הכלכלה עצמה לא התאוששה עד סוף שנות ה-40.

לדבריו, ההתאוששות הכלכלית החלה רק כאשר הרפובליקנים ניצחו בבחירות 1946 והחלו במדיניות פרו-עסקית יותר. בנוסף, מותו של רוזוולט והחלפתו בהארי טרומן, שהיה פחות עוין כלפי בעלי ההון, הביאו לעלייה בביטחון המשקיעים ולשיבה שלהם לשוק.

השפל הגדול של 2008: לקח שלא נלמד

בודרו מצביע על דמיון מטריד בין מדיניות הניו דיל למשבר הכלכלי של 2008. לדבריו, הממשל באותה עת עודד רכישת בתים באמצעות סבסוד משכנתאות, מה שהוביל ליצירת בועת נדל"ן. כאשר הבועה התפוצצה, מחירי הדיור צנחו, הבנקים ספגו הפסדים כבדים ומאות אלפי אנשים איבדו את משרותיהם.

הפוליטיקאים באותה עת האשימו את "השוק החופשי הלא מוסדר" במשבר, אך בודרו טוען כי דווקא ההתערבות הממשלתית היא זו שיצרה את המשבר. "הממשל הכריח את הבנקים לתמוך במשכנתאות שלא היו ברות קיימא, ויצר אשליה של נגישות לבעלות על בתים", הסביר. "כאשר הבועה התפוצצה, התוצאה הייתה אסון".

מסקנות: מה ניתן ללמוד?

לדברי בודרו, ההיסטוריה מלמדת כי כאשר הממשל מתערב יתר על המידה בכלכלה, התוצאות הן בדרך כלל שליליות. החירות הכלכלית, לעומת זאת, היא זו שמביאה לצמיחה ולשגשוג. הוא קורא לציבור ולפוליטיקאים ללמוד מההיסטוריה ולהימנע ממדיניות שתפגע ביציבות הכלכלית.

בספרו ובהרצאותיו, בודרו מדגיש כי הפתרון למשברים כלכליים אינו בהתערבות ממשלתית מוגברת, אלא ביצירת סביבה שבה עסקים יכולים לפעול בחופשיות ובאמון. רק כך ניתן להבטיח צמיחה כלכלית בת קיימא ולמנוע משברים עתידיים.