חלוקת החברה האמריקאית לשלישים בתקופת המהפכה הפכה את החברות האזרחית למושג מרכזי. ג'ון אדמס ציין כי רק שליש תמכו במהפכה, שליש התנגדו והשליש הנותר היה נייטרלי. למרות זאת, הרעיון של 'חברות אזרחית' עמד בבסיס הכרזת העצמאות והקמת המדינה.

החתומים על כתב הזכויות של מייפלאואר בשנת 1620 הסכימו ליצור 'גוף פוליטי אזרחי' למען הסדר והטובה המשותפת. הם הניחו את היסודות לחברות אזרחית שוויונית עוד לפני הקמת החברה עצמה. גישה זו התבססה על רעיון האריסטו בדבר 'חברות תועלתנית', שבה אזרחים מתאגדים למען טובת הכלל תוך שמירה על יחסי הדדיות ושוויון.

תומס פיין, במאמרו 'שכל ישר' (1776), הרחיב את הרעיון וטען כי החברה עצמה היא זו שמביאה לאחדות ולמטרות משותפות באמצעות איחוד הרגשות. עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-18, השלטון העצמי הפך למושג מרכזי בהבנת האחדות והמטרות האזרחיות המשותפות.

החוקים הבלתי נסבלים שנחקקו בשנת 1774 בעקבותBoston Tea Party שינו את המצב. השלטון הבריטי הישיר במסצ'וסטס ביטל את השלטון העצמי ואת ההדדיות האזרחית. לפי אריסטו, חברות אזרחית מבוססת על הדדיות – שלטון והתחשבות הדדית – אך המציאות החדשה הפכה זאת לבלתי אפשרי. הקולוניות לא יכלו לשלוט בבריטים, והקשר האזרחי הפך לבלתי שוויוני ולא הוגן.

למרות 170 שנות קשר תרבותי וכלכלי הדוק בין הקולוניות לאנגליה, ההתערבות הבריטית הישירה הפעילה את המודעות לצורך בחברות אזרחית הוגנת. הפתרון היחיד היה עצמאות, שכן ללא שוויון והדדיות לא ניתן היה לקיים חברות אזרחית אמיתית.

מקור: Reason