פסק דין חדש של בית המשפט העליון: מהפך בהלכות טרור ויחסי מדינה-חברה

בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע השבוע כי חייל אמריקאי שנפצע בפיגוע טרור באפגניסטן רשאי לתבוע חברה צבאית בגין רשלנות. ההחלטה בפרשת Hencely נגד Fluor Corporation מהווה נקודת מפנה משמעותית בהלכות הטרור והאחריות המשפטית של חברות צבאיות.

במהלך אירוע לציון יום הווטרנים בשנת 2016 בבסיס באגרם שבאפגניסטן, מחבל מתאבד בשם אחמד ניאב הפעיל מטען חבלה. בפיגוע נהרגו חמישה אנשים ונפצעו 17 נוספים. אחד הפצועים היה החייל וינסטון הנסלי, שניסה לעצור את המחבל ולחקור אותו. פעולתו של הנסלי, על פי הצבא, מנעה אסון גדול יותר, שכן הוא עצר את המחבל לפני שהפעיל את המטען באזור צפוף יותר. כתוצאה מהפיגוע, הנסלי סובל מנכות קבועה בעקבות פציעות מוחיות ובלסת.

השאלה המשפטית המרכזית בפרשה עוסקת ב'קדם-החלטה' (preemption), עיקרון חוקתי הקובע כי כאשר קיימת סתירה בין חוק פדרלי לחוק מדינתי, החוק הפדרלי גובר. הנסלי תבע את חברת Fluor Corporation, קבלנית צבאית שהעסיקה את המחבל, בטענה כי החברה הפריזה בחובות הפיקוח שלה כלפי עובדיה. החברה פועלת באמצעות שתי חברות בנות בדרום קרוליינה.

בית המשפט העליון פסק ברוב של שישה נגד שלושה כי תביעתו של הנסלי אינה מוקדמת על ידי החוק הפדרלי, וכי ניתן להמשיך ולבחון את אחריותה של Fluor. ההחלטה חצתה את השופטים הרפובליקנים באופן לא שגרתי: השופט קלרנס תומאס כתב את פסק הדין המרכזי, שנתמך על ידי השופטים ניל גורסוץ' ואמי קוני בארט. מנגד, השופט סמואל אליטו כתב את דעת המיעוט, שנתמכה על ידי נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס והשופט ברט קוואנאג.

ההחלטה מעוררת עניין רב בשל האופן שבו היא חושפת את עמדותיהם של השופטים השונים בסוגיית הקדם-החלטה. תומאס, למשל, הביע בעבר ביקורת נוקבת על פרשנות רחבה של עיקרון הקדם-החלטה, ואף הצביע בעבר נגד תביעות נגד חברות תרופות בטענה כי חוק פדרלי מונע תביעות כאלה. מנגד, שופטים אחרים נוטים לתמוך בטענות לפיהן חוקים מדינתיים המכוונים נגד מהגרים מוקדמים על ידי חוק פדרלי.

הפרשה חשובה במיוחד בשל ההשלכות הרחבות שלה. היא עשויה להשפיע על עשרות תביעות דומות המתנהלות נגד חברות צבאיות בגין אירועי טרור, ולשנות את האופן שבו בתי המשפט בוחנים את גבולות האחריות של חברות אלו. בנוסף, היא מציגה תמונה מורכבת של בית המשפט העליון, שבו השופטים אינם מחולקים באופן ברור לפי קווים מפלגתיים בכל הנוגע לסוגיית הקדם-החלטה.