ארגון IIHS (מכון הביטוח לבטיחות בדרכים) פרסם לאחרונה דו"ח שמטיל את האחריות לנהיגה במהירות מסוכנת על פרסומות המכוניות. לפי המחקר, פרסומות המדגישות ביצועים, כוח ומהירות הופכות לנפוצות יותר, בעוד שמסרים הקשורים לבטיחות הולכים ונעלמים. החוקרים ניתחו כ-3,000 פרסומות טלוויזיה ודיגיטליות וגילו כי נושאי ביצועים הופיעו ב-42.7% מהן, בעוד שמסרים על בטיחות הופיעו רק ב-8.1%.

למרות זאת, המחקר עצמו מודה שאין הוכחה חד-משמעית לקשר סיבתי בין פרסומות אלה להתנהגות הנהגים בפועל. למעשה, הוא מצביע על מגמה שעשויה להתרחש, אך אינה מוכחת.

הבעיה האמיתית: תכנון הכבישים

ארגון IIHS עצמו תומך בעקרונות המערכת הבטוחה (Safe System) ובשינויים בתשתיות הכבישים שמטרתם להפחית נהיגה מסוכנת. הסיבה לכך ברורה: מהנדסי תחבורה יודעים מזה שנים כי נהגים נוטים לנהוג במהירות שהכביש מרגיש מתוכנן לה, ולא במהירות המצוינת בתמרור. למשל, כבישים עירוניים רחבים עם נתיבים מרובים וראות ארוכה נראים יותר כמו מסלולי נחיתה מאשר כבישים עירוניים, ולמרות תמרורי מהירות נמוכה, התנועה נעה במהירות גבוהה בהרבה.

אם כן, האם פרסומות המכוניות הן באמת הבעיה העיקרית? או שמא עלינו להסתכל על תכנון הכבישים, שהם הגורם המרכזי לעידוד נהיגה מהירה?

מה עושים עם הממצאים?

ארגון IIHS אינו טועה בקביעתו כי מהירות היא גורם מסוכן. אך אם הפילוסופיה שלו גורסת כי המערכת מעצבת התנהגות, אזי כבישים רחבים ומהירים כמו מסלולי נחיתה ראויים לבדיקה מעמיקה לפחות כמו פרסומת בת 30 שניות המציגה מכונית פונה בפניות נועזות.

השאלה המתבקשת היא: האם הגיע הזמן לשנות את המדיניות ולהתמקד בתכנון כבישים בטוחים יותר, במקום להאשים פרסומות בלבד?

מקור: CarScoops