בית המשפט הפדרלי השני לערעורים בארצות הברית אישר ביום שני החלטה של בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לסטודנטית לתואר דוקטור למשפטים (J.S.D.) בייל להגיש תביעה נגד האוניברסיטה בשם בדוי. ההחלטה התקבלה בהרכב שכלל את השופטים דניס ג'ייקובס, ריצ'רד ווסלי ומיכאל פארק.
התובעת, המכונה ג'יין דו (שם בדוי), ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לה להגיש את התביעה בשם בדוי וכן על סירובו לבחון מחדש את ההחלטה. דו, סטודנטית בתוכנית הדוקטורט למשפטים בייל, תבעה את האוניברסיטה ואת בכירי הסגל שלה בטענה להפליה על רקע נכות ונגד החלטת האוניברסיטה שלא להאריך את מועמדותה לתואר בשל הצורך בהשלמת עבודת הדוקטורט שלה. בנוסף, טענה דו להפרת חוזה.
דו ביקשה להגיש את התביעה בשם בדוי בטענה כי חשיפת זהותה תפגע בסיכוייה האקדמיים והמקצועיים, שכן הפרטים שייחשפו יגלו את מצבה הרפואי הפסיכיאטרי, היסטוריית הטיפולים שלה והשפעת מצבה על ביצועיה האקדמיים. היא אף טענה כי חשיפת זהותה עלולה להחמיר את מצבה הנפשי ולגרום לסטיגמה חברתית הקשורה לבריאות הנפש.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה ביוני 2025, תוך ציון כי נקט צעדים להגנה על פרטיותה באמצעות חסימת מידע רפואי פרטי. דו הגישה בקשה לבחון מחדש את ההחלטה תוך צירוף הצהרה שלה ומכתב מרופאה הפסיכיאטרית שלה, שהעידו על הסיכון הנפשי הכרוך בחשיפת זהותה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה החדשה בנימוק שהראיות החדשות היו יכולות להימסר קודם לכן.
בית המשפט הפדרלי השני אישר את החלטות בית המשפט המחוזי וקבע כי הן היו מוצדקות.
בית המשפט קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לדו להגיש את התביעה בשם בדוי הייתה תקינה. בית המשפט הפדרלי הסביר כי על פי תקנות סדר הדין האזרחי הפדרליות, שם הצדדים בתביעה חייב להיחשף לציבור, שכן מטרת הדרישה היא לאפשר פיקוח ציבורי על ההליכים המשפטיים. יחד עם זאת, בתי המשפט הכירו במספר חריגים מצומצמים המאפשרים להגיש תביעה בשם בדוי, תוך איזון בין האינטרסים של התובע לפרטיותו לבין הצורך בגילוי הציבורי.
בית המשפט הפדרלי קבע כי במקרה זה, לא התקיימו התנאים המאפשרים חריג כזה. הוא ציין כי בית המשפט המחוזי נקט בצעדים להגנה על פרטיותה של דו באמצעות חסימת מידע רפואי רגיש, וכי אין עדות לכך שחשיפת זהותה תגרום לה נזק נפשי משמעותי או בלתי הפיך. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי הגילוי הציבורי חיוני לפיקוח על ההליכים המשפטיים והגנה על האינטרס הציבורי.
החלטה זו מדגישה את האיזון העדין בין זכותו של אדם לפרטיות לבין הצורך בגילוי ציבורי בהליכים משפטיים, במיוחד כאשר מדובר במקרים בהם נטען כי חשיפת זהותו של אדם עלולה לגרום לו נזק נפשי או מקצועי.